החלטה בתיק ע"ב 3499-07

1. ביום 11.4.2011 ניתן על ידינו פסק דין חלקי בתיק.

בפסק הדין התקבלה תביעת התובע לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, שכר חודש ינואר 2007, פדיון דמי הבראה ופדיון דמי חופשה.

בהתייחס לתביעת התובע לגמול עבור עבודה בשעות נוספות קבענו, על בסיס חומר הראיות שהובא בפנינו, כי התובע הוכיח שעבד בשעות נוספות ואולם, מהטעמים שפרטנו בהרחבה בפסק הדין החלקי הבהרנו מדוע לא ניתן להסתמך ולקבל את תחשיביו כמו שהם (עיין סעיפים 36-46 לפסק הדין חלקי).

2. לאור האמור קבענו את העקרונות על פיהם על הצדדים לערוך את תחשיב גמול השעות הנוספות להן זכאי התובע (עיין סעיף 47 לפסק הדין).

קבענו כי התובע יגיש תחשיב המבוסס על יומנו ותלושי שכרו בהתאם לעקרונות כאמור תוך 30 יום; איפשרנו לנתבעת להגיב לתחשיב התובע תוך 30 יום מקבלתו וציינו כי במידה ולנתבעת תהיינה השגות בהתייחס לתחשיב התובע עליה לפרט אותן בכתב ולהגיש תחשיב נגדי מטעמה.

כמו כן קבענו כי ככל  ששני הצדדים יגישו תחשיבים שונים ולא יגיעו ביניהם לעמק השווה ימונה על ידנו חשב שכר או רואה חשבון אשר יערוך את התחשיבים בהתאם לעקרונות שנקבעו במסגרת פסק הדין החלקי.

3. ביום 5.6.2011 הגיש התובע תחשיב מטעמו וביקש מבית הדין לפסוק לו סך של 35,719 ש"ח בגין שעות עבודתו אצל הנתבעת.

4.      הנתבעת מצידה הגישה ביום 1.8.2011 הודעה שכותרתה "תחשיבים מטעם הנתבעת" במסגרתה היא הגיבה אמנם לתחשיב התובע אך לא הציגה תחשיב נגדי מטעמה.

            הנתבעת בתגובתה טענה כי תחשיבו של התובע שגוי וזאת ממספר נימוקים (סעיפים 1 ו 2 לתגובה).

            בנוסף טענה הנתבעת בסעיף 3 רישא לתגובתה כי רישומיו של התובע ביומן אינם משקפים את שעות עבודתו בפועל, משליכים על חישובו השגוי ומצביעים על כך כי יש לדחות את התביעה.

            להלן נדון בטענות הנתבעת.

5. טענת הנתבעת לפיה רישומיו של התובע ביומנו אינם משקפים את שעות עבודתו בפועל ואינם יכולים להוות בסיס לחישוב השעות הנוספות אין מקומה בתגובה שהגישה.

            בפסק הדין החלקי קבענו כי תחשיב גמול השעות הנוספות להן זכאי התובע צריך להתבסס על סיכום השעות כפי שהופיע ביומנו של התובע וכפי שהוגש לנתבעת בזמן אמת ופרטנו את הטעמים לכך.

            כפועל יוצא מכך בסעיף 48 לפסק הדין החלקי במסגרתו פרטנו את העקרונות על פיהם על הצדדים לערוך את תחשיביהם קבענו בסעיף קטן (א) כי שעות העבודה היומיות המהוות בסיס לתחשיב הן סיכום השעות המפורטות ביומניו של התובע בכתב ידו מיום 1.12.04 ועד ליום 5.9.06.

            ככל שהנתבעת חלקה על קביעתנו זו היתה פתוחה בפניה הדרך המתאימה להשיג על קביעה זו בפני בית הדין הארצי ומשלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה, ומכל מקום אין היא יכולה לעשות כך במסגרת התגובה שהגישה.    

            לפיכך, אנו דוחים טענה זו של הנתבעת.

6. בסעיף 1 לתגובתה טענה הנתבעת כי חישוביו של התובע ביחס לחודשים מאי 2005, יולי 2006 ואוגוסט 2006 אינם נכונים זאת מהטעם כי התובע חישב את התמורה שהיתה צריכה להשתלם לידיו בגין כל שעות העבודה בהן עבד בחודשים אלה (שעות רגילות ושעות נוספות) בהתבסס על יומנו אך לא הפחית את הסכומים שכבר שולמו לו על ידה זאת בנימוק כי אין בידיו את תלוש השכר לחודשים אלה.

            הנתבעת צרפה לתגובתה את תלושי השכר לחודשים האמורים.

7. אנו מקבלים טענה זו של הנתבעת.